אפקט הנורת' ווסט - בשבחן של ילדות חצופות

לא יודעת מה אתכן, אבל אני הייתי ילדה חצופה. כלומר, זו לפחות הייתה הגישה הרווחת לגבי. בדיעבד, אני חושבת שהייתי פשוט ילדה מוגזמת, אבל עבור הורה, ואני מבינה את זה, החוויה של ילד מוגזם היא חוויה של ילד שהוא מאוד חצוף ודרמטי. ולמרות שתמיד חשבתי שזה דבר נוראי, כי גדלתי לחשוב שזה דבר נוראי, אני לאחרונה מתחילה להבין שזה פשוט דבר מקסים. לא מעט בגלל ילדה אחת גאונית בשם נורת' ווסט שהיא בוא זמנית הסיוט הכי גדול של כל הורה וגם החלום הכי גדול כשמבינים איזו זכות גדולה זו לגדל אישיות כל כך צבעונית ומוגזמת כמוה.

למי שלא מכירה בטעות, נורת' ווסט היא ביתם של קניה ווסט וקים קרדשיאן. והיא ילדה שהיא כולה רכבת הרים מטורפת מהיום שהיא ולדה. היא קולנית ודיווה, ואוהבת להתלבש ולהופיע ולהציק ותמיד לומר את הדברים הכי חסרי טקט בעולם. קים אפילו הבינה יום אחד יחד עם קלואי שמי שמדליף בעקיפין דברים לתקשורת זו נורת' שמספרת לילדים בגן שלה את כל הסיפורים על המשפחה. כפרה עליה. בגדול, אני מאוד נהנית לראות את האופן שבו קים קרדשיאן וקניה ווסט חוגגים ומעצימים את הדיווה שהיא נורת' ומספרים עם הרבה חיוך על מעלליה. יש למשל סרטון שבו קים מספרת שהיא ביקשה מנורת' ביס מהתפוח שלה ונורת' ענתה לה "לא, לא, קורונה!" עם אטיטיוד של דיווה ותנועת יד. קניה ווסט סיפר על מקרה שבו הוא ניסה לעזור לנורת' לעצב תחפושת והיא הזדעזעה ממה שהוא יצר ואמרה לו "איך אתה בכלל מעצב אופנה?". קים סיפרה על עוד רגע חצוף למדי שבו נורת' אמרה לה שהבית שלה (של קים) "משעמם ומכוער" ויש עוד הרבה הרבה סיפורים כאלו שהם ממש מתוקים, אבל ללא ספק מאוד חצופים.

ועדיין, למרות שלפחות תקשורתית נדמה שקים וקניה חוגגים את החוצפה של נורת', נתקלתי גם בכמה סדקים ובקושי של קים עם ההתנהגות של נורת', ומצד אחד אני מבינה אותה, מצד שני, יש לי כמה דברים לומר על זה. כי עם כל הכבוד להורים שסובלים מהילדים החצופים שלהם, בשורה התחתונה, בטח בילדות, במערכת היחסים בין הורה לילד, ההורה הוא זה שמכתיב את הטון. כמה שקשה להורה שיש לו ילד חצוף, החוויה של להיות ילד חצוף שלהורה שלו קשה עם זה שהוא חצוף, היא קלה לא פחות. ואגב, אם כבר נדבר על ביצה ותרנגולת, ניתן לנחש שיש סיבות לכך שהילד הוא חצוף, ובדרך כלל, ה"אשם" אם אנחנו רוצים לקרוא לזה ככה הוא ההורה, לא הילד. כי שוב, ככה זה עובד, ההורה מכתיב את הטון, הילד מגיב לטון. כמובן שאין לי הוכחות לכך מהילדות שלי, אבל אני מקבלת מראה מעניינת בנושא באמצעות נורת'. אחת ההוכחות המעניינות שמצאתי לטענה הזאת הייתה בסרטון יחסית ויראלי של קים קרדשיאן שבו נורת' מנסה לבוא ולהתבדר איתה וקים, ואני לגמרי מבינה את זה, רק רוצה קצת שקט. היא מתחבאת בחדר האמבטיה שלה ואומרת למצלמה "וואו רק פה אני יכולה לברוח קצת מהילדים שלי, הם לא נותנים לי שקט". ואפשר לשמוע מבעד למצלמה גם את נורת', שלא נראית בפריים אומרת לאימה - "היי, זה לא דבר יפה להגיד". אין ספק, שנורת', המוגזמת והחצופה, קיבלה הרבה ריקושטים של "די אין לי כוח אלייך", לאישיות הכל כך גדולה שלה. אני לא מאשימה את קים ואין לי ספק שזה אתגר לפרקים להיות אימא לילדה שהיא כל כך הרבה ילדה, ועדיין, אפשר לדמיין את הריקושטים שנורת' כנראה סופגת, ואם אתן גם הייתן ילדות מוגזמות – אתן ודאי יודעות על מה אני מדברת.

האדם הראשון שגרם לי לחשוב שאולי לגדל ילדה חצופה זו בכלל ברכה ולא כזאת קללה כמו שאני חשבתי הוא ידיד שלי רוזי. אמרתי לו שהייתי ילדה ממש חצופה ולכן ברור לי למה להורים שלי היה קשה איתי והוא אמר "נו אבל זה דווקא חמוד". המחשבה שילדה חצופה זה אולי בכלל חמוד ולא נטל היא מחשבה שאני נהנית לגלגל בחודשים האחרונים. תודה רבה רוזי ותודה רבה נורת'י! ואגב, אין ילד יותר חצוף מפודי! וזה באמת חמוד. לא פשוט, אבל ממש חמוד. ואם יש לכן ילדה חצופה, או שהייתן בעצמכן ילדות חצופות, לא משנה אם זו תכונה מולדת או התנהגות מתריסה שנוצרה ממחסור בתשומת לב הורי, אל תשכחו שילדות חצופות זה דווקא חמוד.